מהפרקט - פיניקס סאנס מול הניו אורלינס פליקנס

בום! משחק נוסף בסדרת המשחקים שלי ולצערי בשל שעות נוספות בעבודה, הפעם איחרתי קצת לאולם...

אז הגעתי רק שעה וחצי לפני השריקה (אוי באבוי) וירדתי מהר שיכולתי לפרקט כדי לא לפספס. מתנשף ומזיע אני שואל אוהד ניו אורלינס שנמצא שם אם פספסתי את זאיון מתחמם.

“זאיון?! זאיון לא משחק היום!” והתאכזבתי נורא, “כן, גם אני לא ידעתי...באסה...” הוא מוסיף לאור פניי.

“טוב, לפחות בצד החיובי יש לנו סיכוי יותר טוב לנצח!” אני מחייך והוא מגיב רק עם מבט מריר.

הסאנס נמצאים במעין תנופה לאחרונה. שני נצחונות רצוף על הקליפרס ומבלי שאף אחד שם לב, הם עוד לא הפסידו בבית. מאזן 5-0 בכבשן על רחוב ג’פרסון.

לצערנו, ג’יילן גרין הספיק לשחק פעמיים עבור הסאנס בלפני שהפציעה שלו חזרה להטריד…
אגב, להטריד אותו גם אפשר. אפשר לקבל עליו אחלה חלקים בערכו הנוכחי.

בחימום, גרייסון אלן נראה שמח. מחייך, צוחק עם המאמנים ומשוחרר. הוא סוג של שחקן שמשחק יותר טוב אם הוא נינוח ומאושר. זה נותן ליכולת שלו יותר בימה.

לא מזמן הפכו אותו לביל לימבייר החדש, רק להראות כמה קל ונידף המוח של האוהדים והתקשורת. רק בסוף העונה הקודמת, אותם אוהדים אמרו לו “לך הביתה!” “You Suck!”.

המשחק הזה הוא עדות לאיך דעת הקהל והלחץ החברתי על שחקן כדורסל, יכולים להשפיע על היכולת שלו. מבלי להשוותו לסטף קארי, כי יש הרבה שחקנים שכאשר הם שמחים, יוצא מהם משהו מיוחד.

אני תמיד אהבתי את גרייסון. שנלקח ע”י יוטה בדראפט הוא היה לרגע התקווה הלבנה הגדולה. אלוף NCAA עם דיוק ואגדת קולג’ עם ראש לבן ויכולות שחורות.

צעד ראשון מהיר, שליטה טובה בכדור. חותך, קולע ואתלט מפלצתי. חבל שלא השתתף בתחרות ההטבעות בתחילת דרכו.

במהלך החימום, היה שם ילד שלא ירד מהפרקט. חשבתי הוא בן משפחה, צוות או משהו. שראיתי אותו על הפרקט למדתי על ג’רמאייה פירס (פחדים) ונזכרתי שהוא לקיחה טרייה מהדראפט. לא סתם. סיבוב ראשון, מקום שביעי!

הבחור עדיין בגיל ההתבגרות. בני 19 מעבודה שלי נראים לידו כמו גברים בני שלושים.
זה היה ממש מצחיק, איך בשלהיי המשחק הוא ניגח ראשים עם דילון ברוקס.
מה שאין לו בפיזיקה, הוא מכפר עם תעוזה, מהירות וחוצפה.

למשחק

“רגע, איפה ג’ורדן פול?” אני שואל עצמי, כי בחימום היה נראה טוב. נתן צ’אקות מהשלוש על רגל אחת שהם עבדו על איזון. גם, נחמד לראות שחקן עם משקפיים. כולם כל כך מתביישים בזה היום. תארו לעצמכם לברון עם משקפיים. אגדי. גם איב מיסי לא ישחק היום. לכל אמת, ניו אורלינס ללא כל אלו, מאתגרת את המושג של “קבוצת נ.ב.א”. כי בפשטות, היא לא ברמה.

המפגש מתחיל עקום. מלא איבודי כדור. שחקנים נופלים כאילו הם במשחק של ערב חנוכה בקיבוץ מול הכוסית של השכבה. כזה עקום, שניו אורלינס אשכרה עולים ליתרון מוקדם מאוד. מאמן פיניקס תומאס ליסלו לוקח פסק זמן מהיר ומאותו הרגע זו הייתה פיניקס אחרת.

משחק הגנה יוצא מן הכלל של הסאנס, מה שלמעשה ממשיך את הרצף שלהם ומייצר תרבות כדורסל שיחייב אותם בהמשך. בוקר חוזר בפוקוס מהספסל ומתחיל לעבוד. פיניקס לוקחת יתרון ומשחקת בכל הכח.

פיניקס ממשיכה קדימה כאשר הפער מהפליקנס מתחיל לגדול.
עם השלשה הראשונה של גרייסון, כבר הרגשתי שיהיה לו משחק משחק טוב, אבל לא ציפיתי למטר כזה.

הוא בקלות יכל להגיע לחמישים נקודות. חבריו לקבוצה מפרגנים ומחפשים אותו כל התקפה. ליסאלו הוציא אותו מהמשחק, ברגע ששבר את השיא שלו ושל המועדון בכמות שלשות במשחק. עשר שלשות. בתור אוהד, משחק ברמה נמוכה כזו ניצלה בזכות ההופעה של אלן והעניקה למשחק ערך, זכרון ומהות כלשהיא. תענוג!

“גרייסון אלן! גרייסון אלן!” צועק הקהל ונותן לבחור הנפלא הזה קצת נחת מהעוגמה שהפילו עליו.

בכל פעם שנקלעת שלשה, יש להם מנהג באולם לצעוק “וואן, טו, ת’רי!” ואז הצוות בידור יוצא ומחלק חולצות. נראה לי עשו עוד הזמנה אחריי המשחק הזה. סה”כ 19 שלשות נקלעו לפיניקס. הפרש שיא של 32 נקודות הרחק מעל החסידות. *שיא של השלשות במשחק ליגה עומד על 29.

עם כל הרצון הטוב, אני מוכרח לציין גם את הצחנה שעלתה מהפח במשחק הזה. הכדור נראה כמו כדור סקווש קטן מגומי שמכוסה בסבון. בורח לשחקנים מהיד, מתעופף, מקפץ! משחק מוזר שמזכיר לי מערכונים של שלושת הסטוג’ז. קומדיה של טעויות. אייר בולים. ממש מביך.

38 איבודים במשחק לשני הקבוצות יחד. 12 חטיפות לכל קבוצה.

ניו אורלינס נראתה פחות טוב מחימקי ניקוסיה במשחקי טרום עונה של הליגה הבלטית.

אבל עם זאת, חוויה בלתי נשכחת. פיניקס בונה כאן משהו טוב ונקווה שהרצף ימשיך.
מחר, מול אינדיאנה! שהיא כרגע, הקבוצה הכי גרועה בליגה.
מגמר נ.ב.א, ישר לתחתית. יהיה מעניין.

Hollah!