מהפרקט - פיניקס סאנס מול האינדיאנה פייסרס
וואוו!!!! איזה טירוף!!!! שלא כמו הכתבות הקודמות, אני כעת כותב לאחר המשחק ולא לפניו! איזו הצגה של פיניקס!!! מסכנים הפייסרס!!! וואוו!!!
טרום משחק
לאינדיאנה חסרים שבעה שחקניי סגל! זה אומר שמלבד החמישייה, כולם שחקנים משלימים.
אין סיפור גדול יותר כרגע מהצניחה החופשית של הפייסרס. מגמר הנ.ב.א ישר לתחתית של הליגה!
אנו האוהדים כעת מאמינים שהם יצאו מזה ולא נצטרך להכיל סיפור כל כך קלאסי וכואב כמו “ממקום ראשון, לאחרון…” אבל מה שבטוח, שהפסדים כאלו לא יעזרו להם לעצור את התסריט הטראגי הזה.
פעם שנייה שאני שומע עברית באולם ואמרתי שלום לקבוצה גדולה או לבעצם משפחה מורחבת עם איזה 15 ילדים. הם הרימו מבט מואר שדיברתי עברית, החלפנו חיוכים והצחקתי אותם, אך התפניתי לשלי.
“אתה מהמר?” שאל אותי מייקל שהגיע לפני חודשיים מטנסי, כדי לגור בפיניקס. “לא, אין בזה ערכים נוצריים” אני צוחק ומצטלב. “הימרתי עכשיו שפיניקס תנצח בחמש הפרש. מה אתה חושב? הימור טוב?”
“היא תנצח בהרבה יותר מחמש!” אני עונה לו בהתלהבות! “היית במשחק הקודם של גרייסון?” הוא שואל. “כן! היה מדהים! פיניקס בתנופה! לפייסרס חסרים שבעה שחקנים!” אני עונה. “אה כן? אז כמה הפרש יהיה?”. “לפחות 13-15 אבל יכול להיות גם 40!” עניתי. “לא, אתה מגזים…הוא אומר…”. “לא! אומר לך זה נצחון בטוח של פיניקס! אפילו חמישים הפרש!” הימרתי.
כמעט התפוצץ לי השכל שהגיע ל-46 הפרש! רציתי למצוא את המייקל הזה ולנער אותו! כולי אדום מתפחלץ על החיים שלי! שורה 20 אז 16, אז 13, אז 7.
שתיתי שני בירות בשש. שעה לפני שהתחיל המשחק והפעם הייתי הכי קולני עד כה. אך הסיפור האמיתי של המשחק הזה הוא בין פסקאל סיאקאם ודילון ברוקס.
משריקת הפתיחה סיאקאם וברוקס היו כאילו הם בגמר הפלייאוף בסדרה של 7 אחריי הארכה. אינטנסיביות שיא. עבירה ראשונה של סיאקאם אחרי שלושים שניות. טכניות לשניהם אחרי דקה וקצת.
קאמא אטווה!” (תרגע!) אני צועק לו בצרפתית והוא מעיף מבט. עוד דקותיים וכבר פסקל בבעיית עבירות. לספסל. לדעתי טעות ענקית של קרלייל. סיאקאם הגיע למשחק הזה עם דם בעיניים והוא מצא את דילון שמשחק תמיד על אותו התדר. חתיכת מאצ’-אפ.
ללא סיאקאם אינדיאנה אף חלשה יותר וזה השאיר הרבה מקום לברוקס לזרוח במשחק הזה. סה”כ 32 נקודות לברוקס בהופעה נהדרת.
כאשר סיאקאם כן חזר לפרקט, ברוקס עשה לו בית ספר בשני צידי המגרש. עד כדי שכאשר סיאקאם היה עם גבו אליו ורצה “להיכנס” בו כדי להוריד אותו עם הגב אל עבר הסל, דילון לקח צעד אחורה וסיאקאם נפל לרצפה. לא התאפקתי וצחקתי בקול רם. “סס פאסיל פסקאל!” (זה קל! פסקאל!) כשהוא מגיע לעונשין ומחטיא. “אטווה וו פו?!” (אתה משוגע?) אני צועק לו לאחר שהוא שוב נכנס בדילון וקיבל עבירה. אני רואה את הספסל של פיניקס צוחק ממני. לקראת סוף המשחק פסקאל הסתיר את העיניים שלו ממני והקהל. כל אינדיאנה נראתה כמו פמלייה בהלוויה.
זו אולי דיעה לא פופולרית, אבל אני מאוד אוהב את ברוקס. הוא לוחם. שחקן הגנה מעולה והוא משאיר הכל על הפרקט בכל משחק. אם הוא היה בבאד בויז של דיטרויט בשנות השמונים, אז היו מאדירים אותו על כל תכונותיו, מאשר לירוד בהם. עם ההתפנפנות של הדורות הנוכחים, חסרים שחקנים כמו ברוקס. שהם יחידת כח נטולת רסן שלא מכיר דרך אחרת מלבד בכל הכח. שחקן נהדר שמגבש קבוצות, משלהב קהל ונותן השראה לכל מה שמסביבו. בין אם זה חיובי או שלילי, דעות יחליטו.
ברבע השלישי, רגעים לא נעימים של חרדה כאשר ארון נייסמית’ המעולה נופל לפרקט ומיידית הצוות של אינדיאנה רץ לעברו. בריפליי, זה לא נראה חמור כל כך. אולי 4-6 שבועות, אך נראה מה יגידו הרופאים.
שבעה שחקנים חסרים? להוסיף סיאקאם על הספסל בבעיית עבירות? להוסיף נייסמית’ פצוע? מסכנים הפייסרס. גם הם היו בערך ברמה של לוקומוטיב הלסינקי כאשר רק נמבהארד הקנדי נותן הופעה ראויה יחסית במפולת הזו. נקווה שהרצף של פיניקס לא בהכרח נופל על יריבות בשפל אדיר, אלא שטמון כאן משהו אמיתי, שימשיך להתעצב ולהשתבח. צריך לציין גם את האופן המעולה שפיניקס סוגרת בתוך הצבע בהגנה. הם עושים בוקס-אין פשוט מעולה, מקשים מאוד על היריב לקלוע מתחת לסל עם ניתור שני מהיר וזריז והכי חשוב, מראים עקביות.
מלבד ברוקס, זה כמובן בן הבית ושחקן היכל התהילה בעתיד, הפנים של פיניקס שעוד ייתלה חולצה שלו במרומיי האולם, דווין בוקר האגדי, שמצא קצב מעולה משני צידי המגרש. פשוט בחור ושחקן כדורסל מדהים. רק בן 29 ולדעתי השיא עוד לפניו.
133-98 בסיום ולא יכלתי להוריד את החיוך מהפנים ולהוריד את הדופק עד 1 בלילה שבו נרדמתי לכמה שעות בודדות של שינה לפני עוד יום רותח בעבודה. כל משחק ויום הוא נס ואין מאושר ומודה יותר ממני.
יום ראשון אני שוב יהא באולם, מול ההוקס. מחלקים ג’רזי חינם ל-5 אלף האוהדים הראשונים. תענוג.
עד אז…סופש נעים וגיט שאעבוס!