מהפרקט - פיניקס סאנס מול הדנבר נאגטס
אוי יו יוי! כמה אני מלא! הזמינו אותי גם חברים וגם משפחה נהדרת שתומכת בישראל לארוחת חג ההודיה.
כמה אכלתי, הם שלחו אותי הביתה עם צלחות ולמען האמת? רציתי להמשיך לשכב במיטה ולהריח את הנפיחות שלי…אבל מה לעשות שקניתי כרטיס ב-$35 בכדי לראות את השחקן כדורסל הכי טוב בעולם…!?!?
אוי יו יוי! איזה צרות יש לי! שאברך על כאלה בכל יום ויום!
כהרגלי, הגעתי שעתיים לפני המשחק עם פתיחת הדלתות. אמנם קצת עייף, כי בשבועיים האחרונים בתקופת החגים, אנו עובדים שעות נוספות בגינון. גם כאן בארה”ב, כמו בארץ…כולם נזכרים ברגע האחרון לטפל בחצר לפני שמגיעים אורחים עבור החג, אך עם זאת התרגשותי לא נעלמה עבור המפגש הזה. ברגע שעיניי ראו את יוקיץ’, הרגשתי את החיוך שלי מתחיל באצבע הקטנה ברגל ועולה עד האוזניים! כמו חוט שיהוה משך בשבילי מן הקלעות אל המעלות.
להפתעתי, הערב יחסרו לפיניקס שני שחקניי חמישייה בדמות ראיין דאן ומארק וויליאמס. מה שלבטח יוריד את הסיכויים שלהם לנצח את אחת מאריות הליגה כמו דנבר, שרואה את עצמה רצה לאליפות השנה. עבור החג, הוצב כדורסל אומנותי ענק בכניסה לאולם שתפס לי את העדשה. מגניב ביותר.
רבים הגיעו לאולם בכדי לצפות בנאגטס ויוקיץ’ המלהיבים ותהיתי באם אצליח להזדחל קרוב לפרקט כמו שהתרגלתי. למזלי, הנימוסים והנסיון הכביר שלי בהלכות כדורסל של הרב דן רוזנבלום נשאו פרי גם הפעם.
כפי שרואים כאן מעל בג’אמפ בול, פיניקס עולה ליתרון מפתיע ומוקדם של 9-0, אך סל של הסאנס נפסל והיתרון חזר ל 6-0 ואז שב ל 8-0. מה שאפשר לדנבר להבין את גודל המעמד ולהגיב מיידית.
למזלי, נקלעתי למשחק התקפה שאפתני מאוד מצד שני הקבוצות. מהנה ומבדר מאוד עם הרבה סלים יפים וביצועים מהאורחים והמקומיים כאחד. זלילה כזו שמתאימה בדיוק לסופ”ש של חג ההודיה.
עד המחצית, משחק שקול וצמוד עם יתרון ברור עבור דנבר בהמשך. מאמן הנאגטס אדלמן מושיב היטב את יוקיץ’ ומארי על הספסל בשני הרבעים הראשונים. טים הארדאוואי פותח את המשחק נהדר ומנצנץ ככוכב. הוא הרבה יותר גבוה וחזק פיזית משחשבתי. בקלות יכול לשחק עם הגב לסל בתור סמול פורוורד בליגה. עם החילופים הנהדרים של וולנצ’יונאס (במשקל עודף מחמיא) וברוס “הבטמן” בראון, אדלמן הטמין בשחקניו את הבטחון שזה משחק שלהם, מוקדם מאוד במשחק. יוקיץ’ ומארי נחים למשך תקופות ארוכות ובכל פעם חוזרים טריים וחדים לפרקט.
עם זאת, כמו האנרציה של כל גוף ביקום, היו גם הרבה החטאות. למרות מזל של פיניקס לקלוט הרבה ריבאונד התקפי, הם שוב ושוב החטיאו את הטבעת. בסיקור הווידאו המלא, אפשר לראות את כל מה שהצלחתי לתפוס. שמונים (80) זריקות לשלוש במשחק הזה! נקלעו מתוכם 36. %45 אחוז מאיזור הקרי (סטף), לא רע האמת. אך כאוהד כדורסל שזוכר ימים אחרים, לעיתים נראה מחריד ביותר.
ג’מאל מארי נראה מצויין. אחרי האליפות, התובנה קצת עלתה לו לראש. אחרי עונה אחת של נפל, הוא נראה כמו הג’מאל שכולם מכירים. רעב ורוצה להוכיח. יש לו תנועה עם הכדור כמו דוגמן. מאוד סקסי ומחושב. אני חושב שאפשר להבין על ג’מאל היום, זה שהוא מעדיף להיות האנדרדוג. ככה הוא מצליח להביא את המיץ שלו. כמועדף, הוא פחות מרגיש את החבטה הזו בלב ומצטנע. מהלך בולט שלו בווידאו הוא אנד וואן עם עבירה בתנועה כמו של קובי בראיינט אל הסל.
אחד הבולטים ביותר במשחק הוא דווקא הרוקי, ספנסר ג’ונס מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. למרות שמשחק כפוף מן פאת הדריכות שלו עם הגוף, גדול וחזק מאוד. הוא היה משמעותי מאוד במשחק הזה עם ריבאונד אופנסיבי, הגנה וסלים מרהיבים שחלק עם מארי.
אבחנות פשוטות הן להבין שיוקיץ’ הוא לא שחקן כדורסל מושך. את הנקודות, הריבאונדים והאסיסטים המדהימים שלו הוא עושה בשקט. מזכיר לי את טים דאנקן בנפש. מעולם לא מרים את העיניים מהרצפה או מתרברב. הוא יודע שהוא בחור בר מזל ושהולך לו קלף. במוח שלו “כולם משוגעים” כי אין הגיון בריא לכל המציאות הזו מלכת תחילה.
הסרבי (סובייטי) הזה הוא אדם מקסים. כי עם כל הגדולה שלו, הוא מבין שמשחק הכדורסל הוא רחוק מלהיות משחק שחמט. האקראיות והקצב המטורלל של משחק הכדורסל, מעניקים לו את הגאונות למצוא את הרגעים הנכונים, שהופכים אותו לתופעה. כמו דאנקן. הכל במעין עילגות, חוסר נוחות ורצון…עם יכולת מגורענת כמו החול אל מול הקודש.
משחק לא טוב של בוקר, למרות השורה הסטטיסטית האחרונה. הוא לא היה נראה מפוקס או מחובר כבר בחימום.
יש לי הרגשה שהיה לבד באחוזה שלו בערב החג ואולי רק עם אחותו, הם זללו ארוחה קטנה יחד. מי יודע?
עם כל החום שיש בפיניקס, ברמה הנפשית…בוקר עדיין קצת נחבא אל הכלים. מכיוון שמנגד זה אומר להשאב לקהל המקומי, שיכול להיות בלתי יציב ולא מחושב בשל אותו החום שיוקד על הראש. אוכלוסייה קצת פסיכית כאן באריזונה. דילון ברוקס היה נראה טוב והיחיד שנראה מוטרד מספיק כשקבוצתו נותרה מאחור בעשרים הפרש.
ראוי לציין שעד 3 דקות לסיום, מאמן פיניקס ליסאלו לא וויתר. השאיר את כל שחקניו על הפרקט. הם נראו אבודים וחסרי כלים. גם קצת שבעים למען האמת. אם מהעוף או הבטטה, יכול להיות שפתיחת הליגה המרהיבה של הסאנס קצת קלקלקה את הטעם לעוד. למרות שקולין גילספי נראה מעולה. הוא רעב ורוצה להשאיר חותם. אם ימשיך ביכולת הזו, יכול להחשב לאחד הרכזים המובילים בליגה.
בחימום, כאלוף נ.ב.א לשעבר של הנאגטס…הוא ויוקיץ’ צחקקו ארוכות. התחבקו ונראה שדיברו על משחקיי מחשב.
נצחון ראוי לנאגטס. חילופים מהירים ונהדרים בהגנה עד הדקות האחרונות. חדות וריכוז קבוצתי גבוה.
משחק מעבר שאפשר לפנטז עליו בתור מאמן. יוקיץ’ לבדו תופס את הכדור מתחת לסל בהגנה ומשם כל דבר יכול לקרות. איזה אסיסטים נהדרים הוא מסר הערב…והכל, כפי שאמרתי. בשקט.
באיזור האפור של המשחק.
הרי מילא, אם היינו בבולשוי אז אולי הוא היה מנסה לעשות שפגט.
עד המשחק הבא…
לסאנס : ברוקס 27 נק’, בוקר 24 נק’ 7 אס’, אוניל 15 נק’, גילספי 12 נק’.
לנאגטס : יוקיץ’ 26 נק’ 10 אס’ 9 ריב’, מארי 24 נק’ 5 איב’, הארדאוואי 23 נק’, ספנסר ג’ונס 16 נק’ 9 ריב’, קאם ג’ונסון 15 נק’ (3 שלשות), ברוס בראון 10 אס’ .